בנימין גבע – שינויים בחוזה שהומחה בעקבות ע"א 330/75 גרבוב נ' רשות הנמלים.
בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת גרבוב, מפי השופטת בן-פורת, נקבע, כי אם לא נתקיימו כללי ה"השתק", זכאים צדדים לחוזה שטרם בוצע (Contract Executory) לשנותו בתום לב, גם לאחר שהזכויות שמקנה החוזה הומחו לצד שלישי. פסק הדין עסק בחוזה להקמת מבנים בנמל אילת, שנחתם בין קבלן לרשות הנמלים. הקבלן המחה לגרבוב את זכויותיו לתשלום על פי החוזה. משלא עמד הקבלן בהתחייבויותיו על פי החוזה, הפסיקה רשות הנמלים את החוזה. לאחר זמן, חודש החוזה בין הקבלן לרשות הנמלים, תוך שינויים שגרמו להפחתת סכום חיובה של רשות הנמלים, ולמעשה – לאיפוסו. הנמחה גרבוב תבע את רשות הנמלים על בסיס החוזה המקורי. בדחותה את התביעה, קבעה השופטת בן-פורת מפורשות שאם לא הוסכם אחרת, המחאת זכות על פי חוזה (להלן:"המחאת החוזה") אינה שוללת מהצדדים לחוזה המקורי את הזכות לשנות את תנאיו, לרבות את התחייבויות החייב לפיו, אפילו אם יש בכך פגיעה בזכות שרכש הנמחה על פי ההמחאה. זאת, למרות האמור בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, בזכות שרכש הנמחה על פי ההמחאה, התשכ"ט-1969, המאפשר עבירות של זכויות הנושה, וממנו ניתן להבין שהנושה המקורי יצא מהתמונה, ואין לו עוד כל נגיעה בחוזה שהמחה. הרשימה מסכמת, בכל הנוגע לחייב ובנוגע לזכות שהומחתה, הנמחה הוא "סוכן גבייה" בלבד, או "שלוח עם כוח לגבות או להקנות את התביעה לשימושו". בדיני היושר, ולפי כללים מודרניים, בהיותו "זכות ראויה" (chose in action), חוב כספי, הנותן עילה לתביעת סכום קצוב, הוא קנייני ועבירותו היא בת 11 הנותן עילה לתביעת סכום קצוב, הוא קנייני (“a piece of property") ועבירותו היא בת-תוקף כלפי צדדים שלישיים. בו בזמן, החוזה שממנו צמח חוב זה אשר הומחה, נותר בגדר התקשרות אישית (“strictly personal“) בין החייב לנושה-ממחה. התקשרות זו אינה מושפעת מן ההמחאה. במסגרת זו ניתנת הצדקה דוקטרינרית לכוחם של הצדדים לחוזה לשנותו לאחר שהומחה ואף אפשר לקבוע את גבולותיו של כוח זה.